הרב יהושע לוליכט מספר
אמנם אנו בראש חודש אדר, אבל זהו לא סיפור פורימי, אלא הצצה לא שגרתית לאתגרים ולתפניות הבלתי צפויות שנושא עימו עולם הקירוב של לב לאחים. אחת מתוך המשפחות הרבות איתם עומד בקשר ר' שוקי, גילתה בדיעבד כי בנם בכורם – שכבר בגיל שבע – לא נפדה
כדת וכדין בגיל שלושים יום.
לאור זאת, במסגרת זמן הלימוד עם אב המשפחה, ישבו השניים יחד ולמדו את הלכות פדיון הבן, ואבי הבן הודיע לרעייתו להתכונן לטקס – הולכים לפדות את בנם בשעה טובה ומוצלחת… אבל האישה של הפודה הטרי חילונית לחלוטין, והיא רואה את הצעד הזה כ"הדתה", לא פחות. היא סירבה לאפשר את פדיון הבן, ונדרש הסבר מפורט על חשיבות הענין. לבסוף, ולאחר שכנועים, היא הסכימה.
האבא ביקש כמה ימים להתארגן למעמד, ובינתיים חיפש ברשת המקוונת רעיונות וכיוונים לסגנון האירוע, עד ש… פעילי לב לאחים נדהמו כאשר ביום המעמד הופיע האבא כאשר הוא מביא את בנו – בן השבע, כן? – במריצת חול עטופה בנייר כסף, ובה אינספור שטרות כסף, כשהוא מסביר: 'היה כתוב שנהוג להביא את הבכור על מגש עם כסף…'.
חייכו הפעילים בהסכמה, ושיבחו את המתקרב הטרי על חיבוב המצווה. יחד וכדת וכדין נערך מעמד פדיון הבן, וכך, דווקא בעידן שבו המריצה נקראה בפי אויבי הדת כדי 'לאסוף את החרדים', היא אכן אספה אותם… אל קיום מצוות בהידור.
